בין הירושימה לפיונגיאנג

כמעט שמונה עשורים חלפו מהטלת פצצות האטום על הירושימה ונגאסקי לבין מפגש הפסגה בין נשיא ארה"ב למנהיג קוריאה הצפונית השבוע, בסיומו הצהיר טראמפ כי "קים ג'ונג און הראה לי שהוא מחויב להתפרקות מהנשק הגרעיני שלו". אם מהלך כזה אכן יתרחש, הוא יסמן חריגה מההיסטוריה הגרעינית של העולם עד כה: מאז הירושימה נבנו מעל 80 אלף פצצות גרעיניות, מיליוני דולרים הופנו לפיתוח כלים להשמדת ערים וארצות בלחיצת כפתור, ואף מדינה שפיתחה יכולת גרעינית לא ויתרה עליה מרצונה. מנהיגי מדינות שונות – דמוקרטיות ודיקטטוריות, קטנות וגדולות – 'התמכרו' לנשק גרעיני. האם קוריאה הצפונית, על כל אכזריותה ומגרעותיה, תהיה הראשונה שתוותר על הכבוד המפוקפק הזה? קשה לדעת, אך בהתחשב בכך שעד לפני מספר חודשים עצם הדיון בשאלה הזו נראה בדיוני לחלוטין, יש גם מקום לאופטימיות.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

רוסיה, סוריה ועיראק

בחודש האחרון פרסמתי בדבר ראשון שלושה מאמרים מעמיקים על אירועים המסמנים שינויים במזרח-התיכון.

המאמר הראשון עסק במדיניות של רוסיה באזור. בין טהראן, דמשק וירושלים: האם הבריתות הסותרות של רוסיה יובילו להתנגשות? את המאמר כתבתי בעזרתם של שני מרואיינים המכירים את הנושא מקרוב.

המאמר השני עסק בשינויים שעתידים להתרחש בעיראק לאחר הבחירות. מנהיג חדש עלה לשלטון ויש לו אג'נדה מפתיע. גם כאן נעזרתי בשני מרואיינים יקרים. 

המאמר השלישי עסק בקרב בו גברו עשרות חיילים מארה"ב על מאות לוחמי מיליציה רוסית. היה זה  הקרב הקטלני ביותר בין ללוחמים אמריקאים לרוסים מזה עשרות שנים. 

קריאה מהנה

 

קיצור תולדות ההכחשה

 

ב-22 באוגוסט 1939, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, נאם מנהיג גרמניה הנאצית אדולף היטלר בפני קצינים גרמנים. הוא דיבר על הפלישה המתקרבת לפולין, ודרש מהם אכזריות ללא רחמים: "להרוג ללא רחמים את כל הגברים, הנשים והילדים בני הגזע הפולני או דוברי השפה הפולנית". כהוכחה לכך שהדבר אפשרי, שאל אותם היטלר "מי מדבר היום על השמדת הארמנים?". כך, רק עשרים שנים לאחר שנרצחו מעל מיליון ארמנים על ידי האימפריה העותמנית, הראה היטלר כי אם אף אחד לא זוכר פשע בסדר גודל כזה, ניתן להשמיד עמים נוספים. על אף שבנאום ההוא דיבר היטלר על הפולנים, את ההשמדה המאורגנת, המהירה והנרחבת ביותר בהיסטוריה האנושית ביצעו הנאצים כנגד שישה מיליון יהודים.

מאז, כל אדם שחוטא בשפתו, ובטח שמי שמשקר בנוגע להשמדת היהודים, פוגע ברגשותינו העמוקים ביותר. במדינת ישראל, מכחישי שואה הם פושעים; כך גם בצרפת, בגרמניה, באוסטריה, בספרד ובבלגיה. הסיבה לכך ברורה: שלא יימחק מזיכרון האנושות חלק גדול כל כך מעמנו ומתרבותנו, ושלא תישכח הדרך האיומה בה נרצחו אמותינו ואבותינו. ומה בדבר קרבנות רציחות עמים אחרות? האם נזכור גם אותם?

ישראל הייתה המדינה הראשונה לטעון בשנת 1978 כי שלטון הק'מר רוז' בהנהגתו של פול פוט מבצע רצח-עם בקמבודיה. באותה העת נרצחו בשיטתיות בין רבע לשליש מאוכלוסייתה של המדינה הטרופית, הקטנה והענייה. ישראל הכירה ברצח העם ברואנדה, ונציגים ישראלים השתתפו זה מכבר בטקסים רשמיים לזכרם של מיליון הקרבנות, בני הטוטסי והטווה, שנרצחו שם בידי בני ההוטו. שגריר ישראל באו"ם אף הכיר ברצח העם בדארפור ומשרד הפנים העניק מעמד 'תושב ארעי' על רקע הומניטרי ליותר מ-1,000 פליטים מדארפור. אך מדוע מסרבת מדינת ישראל, ממשלת ישראל והכנסת להכיר ברצח העם הארמני? להלן קיצור תולדות ההכחשה הישראלית.

להמשיך לקרוא

מזרח תיכון חדש

וילה בג'ונגל. אוקי. אבל איזה חיות טורפות מסתובבות בג'ונגל הזה. מי נגד מי במזה"ת? לכבוד יום העצמאות השבעים של מדינת ישראל ננסה להתבונן במבט על בכוחות השונים הנאבקים על שליטה במזה"ת.

צפייה בפריים אחד מתוך סרט לא תעזור לנו להבין על מה הסרט. ההתרחשויות המהירות במלחמת סוריה, ובמאבקים הנוספים במזרח התיכון, מקשות על המתבונן להבין מי נגד מי. קורא ממוצע באתרי החדשות מקבל 'תמונות סטילס' של אירועים משמעותיים בתוספת פרשנות של ההשלכות הצפויות, אך בדרך כלל ללא כל אוריינטציה גאו-פוליטית רחבה.

רק לפני שבועיים דווחנו כי ישראל, סעודיה והכורדים מודאגים מהכרזותיו של טראמפ על יציאתה המהירה של ארה"ב מסוריה בעוד בימים האחרונים הכיוון בידיוק הפוך. פוטין ארדואן ורוחאני נפגשים באנקרה כמנצחים, בתקשורת נטען כי הם מחלקים ביניהם את סוריה כמו שמחלקים עוגה, אולם במסיבת העיתונאים המשותפת רוחאני מדבר על ישראל הטרוריסטית, ארדואן על הטרוריסטים הכורדים ופוטין על דאע"ש. מאבקי השליטה במזרח התיכון מספקים כותרות כמעט בכל יום, אך מה עומד מאחורי כל אלה? הרבה הפצצות, הרבה הרוגים, הרבה אמירות מפוצצות, אבל מי נגד מי? מי טוב לישראל ומי רע? מי טובח באזרחים ומי ג'יהאדיסט? במאמר הקרוב ננסה להתבונן במבט גאו-פוליטי על המזרח התיכון.

להמשיך לקרוא

לקט כתבות – ינואר-אפריל 2018

להלן לקט כתבות על מדינות שונות באפריקה שכתבתי עבור דבר ראשון בחודשים הראשונים של 2018. העליתי את הכתבות שוב על מנת לחשוף את התוכן לקוראי הבלוג. אני ממליץ לקוראי הבלוג לעבור על הכותרות ולקרוא את הכתבות אליהן לא נחשפתם עד כה.

להמשיך לקרוא

דיני נפשות

החוט המחבר ‏בין התגובות למעצרה של עהד תמימי, למאבק בגירוש המהגרים נרקם באלפיים שנות גלות. זהו חוט העשוי כולו ביטול עצמי וחוסר נכונות לשלם את המחירים שדורשת מאיתנו החזקתה של מדינה ריבונית. שנים רבות של פמפום תקשורתי על "זכויות אדם" תלושות (ללא כל חובות) הפכו ציבור רחב בישראל להמון מוסת שמשחק לחלילם של הניאו-ליברליים כעכברים בהמלין. בדיוק כמו מצביעי טראמפ ונתניהו רק מהצד השני של הבורות. הציבור הזה, שלא מתבייש להשוות את מדינת ישראל לגרמניה הנאצית, ניזון משקרים. בדומה לימין הקיצוני הוא נכנס לחרדה קיומית שמובילה בסופו של דבר למעשים קיצוניים. הוא אוחז תמיד רק בצד אחד של המטבע – המיוצג כהומניזם טהור – ומרחיק את ידיו מלחם קיומו במדינה בטוחה. לתפיסתו הצבא, המשטרה, והרשויות השונות הן תמיד סמל לשחיתות עד כדי נאציזם בעוד סיוע לכל מי שזר ושונה נתפס אצל אותו הציבור כקודש – גם כאשר הזר והשונה פוגע בבני עמו. למעשה השיח בתקשורת הוקצן לשני קטבים כאשר צד אחד אוחז לכאורה בהומניזם והצד השני אוחז בהבטחת ביטחונו של העם היהודי בארצו. הדיכוטומיה הזו מבוססת על שקרים.

להמשיך לקרוא