בין הירושימה לפיונגיאנג

כמעט שמונה עשורים חלפו מהטלת פצצות האטום על הירושימה ונגאסקי לבין מפגש הפסגה בין נשיא ארה"ב למנהיג קוריאה הצפונית השבוע, בסיומו הצהיר טראמפ כי "קים ג'ונג און הראה לי שהוא מחויב להתפרקות מהנשק הגרעיני שלו". אם מהלך כזה אכן יתרחש, הוא יסמן חריגה מההיסטוריה הגרעינית של העולם עד כה: מאז הירושימה נבנו מעל 80 אלף פצצות גרעיניות, מיליוני דולרים הופנו לפיתוח כלים להשמדת ערים וארצות בלחיצת כפתור, ואף מדינה שפיתחה יכולת גרעינית לא ויתרה עליה מרצונה. מנהיגי מדינות שונות – דמוקרטיות ודיקטטוריות, קטנות וגדולות – 'התמכרו' לנשק גרעיני. האם קוריאה הצפונית, על כל אכזריותה ומגרעותיה, תהיה הראשונה שתוותר על הכבוד המפוקפק הזה? קשה לדעת, אך בהתחשב בכך שעד לפני מספר חודשים עצם הדיון בשאלה הזו נראה בדיוני לחלוטין, יש גם מקום לאופטימיות.

טסוטומו יאמגוצ'י , תושב נגאסקי שביפן, עמד לסיים את עבודתו בנמל הירושימה בתחילת אוגוסט 1945. היו אלה ימים איומים עבור היפנים שסרבו להיכנע לבעלות הברית גם לאחר כניעת גרמניה הנאצית. חיל האוויר האמריקאי הפציץ בפצצות תבערה את עריה הדרומיות של יפן, אשר חלק ניכר משכונותיהן היו בנויות מעץ. בבוקר ה-6 באוגוסט אמור היה יאמגוצ'י לחזור ברכבת מהירושימה בה עבד מטעם חברת מיצובישי, לנגאסקי בה התגורר יחד עם משפחתו. בדרכו מהנמל לתחנת הרכבת שבמרכז הירושימה, לצד שני שותפים שאמורים היו גם הם לחזור לביתם בנגאסקי, נזכר ששכח את תעודת המעבר שלו במשרד וחזר לנמל. "היה זה יום בהיר. באמת יום יפה." סיפר יאמגוצ'י בראיון שנערך עמו בשנת 2005. "לא היה בו שום דבר בלתי שגרתי. מצב הרוח שלי היה מרומם. כשהלכתי לכיוון הנמל שמעתי מטוס בשמיים. הבטתי למעלה וראיתי מפציץ B-29 , הוא הטיל שני מצנחים. הסתכלתי עליהם ולפתע הם התפוצצו באור חזק כמו שריפה של מגנזיום. מן פלאש גדול כזה מילא את כל השמיים ונפלתי מההדף".

השעון בהירושימה עצר בשעה 8:15 של אותו בוקר שלא ישכח לעולם. למפציץ B-29 הספציפי קראו "אנולה גיי" על שם אמו של הקולונל האמריקאי פול טיבטס ג'וניור שפיקד על המשימה. לאחר שהמריא המפציץ "אנולה גיי" מאיי מריאנה הצפוניים, והגיע לכ-32,000 רגל, הטעין קפטן וויליאם פרסונס את הנשק החדיש בבטן המטוס – פצצת ביקוע גרעיני שבאופן אירוני נשאה את השם "ילד קטן". בשעה 7:45 שחרר את נצרת הבטיחות של הפצצה סג"מ מוריס ג'פסון. בשעה 8:15 הוטלה פצצת האטום מעל מרכז העיר הירושימה, ובידיוק לפי התכנית, לקח לה 43 שניות להגיע לגובה 1,968 רגל (-600 מטר) ולהתפוצץ באוויר.

"הייתה זו פצצת אורניום, הראשונה מסוגה שיוצרה אי-פעם שהוטלה ללא כל ניסוי מוקדם, "כתב על כך אבנר כהן בספרו "העידן הגרעיני כהיסטוריה מוסרית". "גלי האש, ההדף, החום והקרינה ששטפו את העיר במהירות מאות קילומטר בשעה – הרסו כ-60% משטח העיר. עצמת הפיצוץ הייתה כ-15,000 ט.נ.ט., פצצה "קטנה" יחסית במונחים של היום. מבין 300,000 תושביה של הירושימה, נהרגו כ-70,000 במקום, ומספר דומה של אנשים נפגע. בשבועות, בחודשים ובשנים שלאחר הטלת הפצצה ימותו אלפים נוספים מבין הנפגעים."
יאמגוצ'י שהיה בדרכו לנמל, עמד כ- 3 ק"מ ממוקד הפיצוץ. הוא נהדף ארצה ועור התוף שלו נקרע. החום שהוקרן ממוקד הפיצוץ חרך את צדו השמאלי של גופו. כשהתאושש הלך למצוא מחסה ולמחרת תפס רכבת לביתו שבנגאסקי, שם פונה לבית החולים.

בערך בשעה ש יאמגוצ'י עשה את דרכו לנגסאקי, בצידה השני של הפלנטה, שלח הנשיא טרומן תצהיר לעיתונות:
"לפני שש עשרה שעות מטוס אמריקאי הטיל פצצה אחת על הירושימה, בסיס חשוב של צבא יפן. לפצצה כוח הגדול מכוחם של 20,000 טון TNT היא בעלת כוח פיצוץ של יותר מכפול אלפיים מהפצצה הבריטית "גראנד סלאם", שהיא הפצצה הגדולה ביותר שהוטלה בהיסטוריה של המלחמות. זוהי פצצת אטום. זהו שימוש בכוח הבסיסי ביותר ביקום. השתמשנו בכוח ממנו שואבת השמש את עוצמתה נגד אלה שהביאו מלחמה למזרח הרחוק."

טרומן התגאה במה שיהפוך לימים לסיוט הגדול ביותר של האנושות, נשק שבכוחו להשמיד הכול. הוא השתמש בנשק שנאסר לשימוש על ידי קודמו, שהוסתר ממנו בהיותו סגן הנשיא, הנשק אשר צמרת הצבא והממשל התנגדו לו. טרומן התעלם מהעצומות שנחתמו על ידי מי שהמציא, פיתח וייצר את הנשק הסודי. שלושה ימים בלבד לאחר שהוכיח את אכזריותה של פצצת האורניום, המשיך ופָּשַׁע כנגד האנושות בהטילו פצצת פלוטוניום על נגסאקי.

יאמגוצ'י שוחרר מבית החולים ב-8 באוגוסט ועל אף פציעתו, חזר לעבוד בבוקר ה- 9 באוגוסט במשרדי מיצובישי שבנגאסקי. בשעה 11:00 הוא סיפר למנהל שלו על הפיצוץ האיום בהירושימה, ובעודו מדבר, אור לבן בוהק עטף שוב את הכול ולאחריו נשמע פיצוץ אדיר. משרדו של יאמגוצ'י היה במרחק 3כ- ק"מ ממוקד הפיצוץ אך הפעם הוא לא נפגע ישירות. פצצת הפלוטוניום 'איש שמן' גבתה את חייהם של כ- 40,000 בני-אדם ברגע נפילתה ורבבות נוספים כתוצאה מהקרינה בשנים הבאות.

טסוטומו יאמגוצ'י הוא אחד מ- 160 יפנים שלפי עדותם, שרדו את שתי הפצצות. הוא הקדיש את חייו למאבק בחימוש הגרעיני. הוא הלך לעולמו לפני 8 שנים, בגיל 93 בביתו שבנגאסקי. חודשיים לאחר מותו של יאמגוצ'י הלך לעולמו בביתו שבלאס-וגאס סג"מ מוריס ג'פסון, מי שלא התנצל על אף פעם על הטלת הפצצה, נהפוכו. חברו תיאודור ואן קירק, שהיה הטייס של 'אנולה גיי', אמר לאחרונה כי אם היה נדרש הוא בהחלט היה מפציץ את הירושימה שוב, ללא כל חרטה.

מעולם לא ניתן הסבר משכנע לשאלה מדוע לא סופקה התראה מוקדמת ליפן על אופי הנשק שיופעל נגדה? אם המטרה הייתה לדחוק ביפן להיכנע, מדוע לא ניתן היה להסתפק בהדגמה שאינה מחייבת השמדתן של ערים על תושביהן? וכן, מדוע לאחר שהוחרבה הירושימה לא ניתנה שהות מספקת לכניעה, והיה צורך בהטלת פצצה נוספת על נגסאקי? האם מאות אלפים קיפחו את חייהם רק על מנת לקבוע את סדר הכוחות העולמי שלאחר המלחמה? רק על מנת שהעולם כולו, ובפרט סטאלין, יחזו בכך שלארה"ב יש יכולת להפיל גם פצצת אורניום וגם פצצת פלוטוניום על אוכלוסייה אזרחית, ואין לה עכבות מוסריות בעשותה כן? העיתונאי והסופר נורמן קאזינס קבע שקורבנות הירושימה ונגסאקי לא היו קורבנותיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה, אלא קורבנותיו הראשונים של המאבק על השלטון בין ארה"ב לבריה"מ. באוגוסט 1945 החל עידן ציוויליזטורי חדש בו ניתן להשמיד, בלחיצת כפתור ערים שלמות. במקום לראות בנזק העצום תמרור אזהרה, חימשו עצמן המעצמות באלפי פצצות אטום, מיטב המשאבים החומריים והרוחניים הושקעו בפיתוח מערך השמדת כל, אשר בנגיעה אחת קלה ימית שואה על הקיום האנושי כולו. לאחר מלחמת העולם השנייה פתחו המעצמות שהביסו את גרמניה הנאצית ובנות בריתה במרוץ החימוש הגרעיני. במחצית השנייה של המאה ה-20 בנו המעצמות המובילות של הגוש המערבי והגוש המזרחי למעלה מ-80,000 פצצות גרעיניות. מרוץ זה עלה טריליוני דולרים וכיוון חלקים גדולים ממערכת הייצור לפיתוח כלים המיועדים להשמדת בני האדם במקום כאלה המיועדים לרווחתם.

בין 'Overkill' למאזן אימה

במחצית השנייה של שנות ה-50, כעשור לאחר הופעת הנשק הגרעיני, צעדה האנושות לעידן חדש: ארה"ב ובריה"מ פיתחו ראשי נפץ גרעיניים שניתן לשגרם באמצעות טילי קרקע-קרקע, להטילם ממטוסים ואף לשגרם מצוללות. נשיא ארה"ב דוויט (אייק) אייזנהאואר הכריז: "האנושות הגיעה עתה, לראשונה בתולדותיה, ליכולת להביא לקִצָּה שלה." הנקודה ממנה מאגרי הנשק הגרעיני מכילים מספיק עוצמת הרס על מנת להביא לחורבן כל החיים על פני כדור הארץ מכונה נקודת ה-Overkill. הדוקטרינה הביטחונית שגובשה לצורך כינון מאזן האימה בין הגוש המזרחי לגוש המערבי, בפרט לאחר משבר הטילים בקובה, זכתה לכינוי M.A.D –Mutual Assured Destruction – השמדה הדדית מובטחת. באמתחתו של כל אחד מהצדדים יש די נשק להבטיח מכה שנייה שתשמיד את הצד שכנגד, במידה שינחית את המכה הראשונה. כך מובטח, כביכול, שלום העולם, באמצעות צלה המאיים של ההשמדה המוחלטת. אך למעשה, למרות אשליית השקט, המלחמות הקונבנציונליות לא פסו אלא הועתקו לחלקים הפריפריאליים של הגלובוס, שם שכנו הרחק מעיניהם של אזרחי העולם השבע, לצד תופעות כמו רצח עם, רעב המוני ועוני מחפיר.

בשנת 1952 הרכיבה הממלכה המאוחדת (בריטניה) את הנשק הגרעיני הראשון שלה, וכעשור לאחר מכן גם צרפת הצליחה לפתח את הנשק המיוחל. בשנת 1964 הצטרפה סין למעצמות הגרעיניות, מועדון שלפני כן היו בו רק ארבעת המעצמות שניצחו יחד את מלחמת העולם ה-2, האימפריות החזקות, העשירות והגדולות בעולם – בריטניה וצרפת שנחשבו לאימפריות החזקות ביותר עד מלחמת העולם הראשונה, וארה"ב ובריה"מ שנחשבו לחזקות ביותר לאחר סיום מלחמת העולם ה-שנייה. הצטרפותה למועדון היוקרתי בהחלט סימן את מקומה של סין בסדר העולמי החדש. אולם, בניגוד לארה"ב ובריה"מ, בריטניה, צרפת וסין פיתחו "רק" עשרות עד מאות ראשי נפץ גרעיניים ולקח להן עוד עשרות שנים להגיע ליכולות השיגור וההטלה מהאוויר, היבשה והים כפי שהרוסים והאמריקאים הצליחו כבר בשנות ה-50 וביתר שאת בשנות ה-60.

את הפיצוץ הגדול ביותר בהיסטוריה עשו הרוסים בעזרת פצצת מימן שנקראה "פצצת הצאר". הפצצה יצרה פיצוץ בעוצמה של כ-50 מגהטון (פי כ-3,300 מעוצמת הפצצה שהוטלה על הירושימה). הניסוי נערך ב-30 באוקטובר 1961 בנוביה זמליה, ארכיפלג באוקיינוס הקרח הצפוני. ההדף הורגש באי דיקסון, המרוחק כ-700 ק"מ משם. מעוצמת הפיצוץ, הקיף גל ההדף שלוש פעמים את כדור הארץ. בין שנות ה-60 לשנות ה-90 הגיע לשיאו מרוץ החימוש הגרעיני כאשר לארה"ב ולבריה"מ היו עשרות אלפי ראשי נפץ גרעיניים. ארה"ב ייצרה בשנים האלה כ-70,000 פצצות אטום, כאשר בשנת 1966 הגיעה לשיא החימוש עם 31,175 פצצות המוכנות לשימוש, ובריה"מ ייצרה כ-55,000 פצצות כאשר ב-1986 החזיקה 45,000 פצצות אטום המוכנות לשימוש. אולם לאחר פירוק בריה"מ הואץ תהליך פירוז גרעיני שהחל בשנות ה-80, ובו פירקו רוסיה וארה"ב אלפי ראשי נפץ גרעיניים. כיום כל אחת מהן מחזיקה בפחות מ-7,000 ראשי נפץ מתוכם פחות מ-2,000 חמושים.

מנסים לבלום את המירוץ: האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני

לקראת סוף שנות השישים פתחו המדיניות הגרעיניות במהלך להאטת מירוץ החימוש שהתהווה בעולם, ונסיון לבלום מדינות נוספות מלהצטרף אליו. ב-1 ביולי 1968 חתמו מרבית מדינות האו"ם על "האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני" או בקיצור ה-NPT (Treaty on the Non-Proliferation of Nuclear Weapons). על פי האמנה, חמשת המעצמות הגרעיניות – שהן גם החברות הקבועות, ובעלות זכות וטו, במועצת הביטחון המהווה סוג של ממשלה של האו"ם – התחייבו שלא להשתמש בנשק גרעיני כנגד מדינות שאין ברשותן נשק גרעיני, זולת תגובה להתקפה גרעינית, או התקפה קונבנציונלית בשיתוף פעולה עם מעצמה גרעינית. ההתחייבות הזו לא כלולה באמנה ופרטיה המלאים מעולם לא נחשפו, עם זאת היא עומדת איתנה ושרירה עד היום. על פי האמנה הסכימו חמש המעצמות הגרעיניות שלא להעביר "כלי נשק גרעיניים או מתקנים גרעיניים נפיצים אחרים" וכן "לא לסייע, לעודד, או לגרום, בשום אופן" למדינה שאיננה מצוידת בנשק גרעיני לרכוש נשק גרעיני". על פי האמנה יפן וגרמניה הן שתי מדינות במצב מיוחד אשר הותר להן להחזיק חומרים מועשרים אשר ניתן להרכיב מהם פצצות גרעיניות אך אסור להן להחזיק בנשק גרעיני. מעמד זה נקרא "מדינות סף-גרעיניות" ועיקר משמעותו היא כי במידה של מלחמה גרעינית בה "ישברו הכלים" המדינות האלה יוכלו להיות מעצמות גרעיניות תוך זמן קצר מאוד.

בתקופת החתימה על ה-NPT נפוצו ידיעות על כך שישראל מפתחת או פיתחה נשק גרעיני בסיוע צרפתי. ישראל שומרת מאז על מדיניות העמימות לפיה המחויבות המוצהרת היחידה שלה היא כי "לא נהיה הראשונים להשתמש בנשק גרעיני במזרח התיכון". ישראל איננה חתומה על ה-NPT ולפי פרסומים זרים היא מחזיקה כ- 80 ראשי נפץ גרעיניים. הודו, שגם היא איננה חתומה על ה-NPT ביצעה את הניסוי הגרעיני הראשון שלה, ששם הקוד שלו היה "בודהה מחייך" במאי 1974.

במהלך שנות השמונים ניסתה גם דרום אפריקה לפתח נשק גרעיני אולם בעקבות לחץ בינלאומי היא זנחה את תכנית הגרעין וחתמה על ה-NPT ב-1991. פקיסטן סרבה להצטרף ל-NPT בטענה שאם הודו תפתח נשק גרעיני אז גם היא תאלץ לפתח נשק כזה כדי להגן על עצמה ואכן בשנת 1998 ערכה פקיסטן ניסוי מוצלח בנשק גרעיני. תכנית הגרעין של לוב התקדמה מעט מאוד לפני שסוכנים לוביים הסגירו את המידע אודותיה לבריטניה ודרכה לנשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' וו בוש. לאחר שתכנית הגרעין הלובית נחשפה, הסכים שליטה מועמד קדאפי לוותר על האופציה הגרעינית, ולוב נותרה חתומה על ה-NPT.

קוריאה הצפונית עזבה את ה-NPT ב-2003 והכריזה על החזקת נשק גרעיני כבר ב-2006. מומחים רבים הטילו ספק באמינות הצהרותיה, אך לפני כשנה ערכה קוריאה הצפונית ניסוי גרעיני שנחשב לאשרור היותה מעצמה גרעינית. נכון להיום רק חמש מדינות באו"ם לא חתומות על ה-NPT: הודו, פקיסטן וישראל שלא חתמו מלכתחילה, קוריאה הצפונית – שחתמה ועזבה, וסודן הדרומית – המדינה החדשה בעולם, שלא ידוע על זיקה שלה להקמת כור גרעיני.

עם זאת, חתימה על אמנת ה-NPT לא עצרה מדינות מסוימות מנסיונות לפתח יכולת גרעינית. במקרה של סוריה ועיראק, מה שבלם אותן הוא חיל האוויר הישראלי: שתיהן ניסו לפתח נשק גרעיני החל משנות השמונים, אף על פי ששתיהן חתומות על ה-NPT. הנסיונות האלה נבלמו בהפצצות של חיל האוויר הישראלי, בטרם הכורים הפכו למבצעיים: הכור העיראקי, שהוקם בסמוך לבגדד, הופצץ במבצע 'תמוז' שנערך בערב חג השבועות, ה-7 ביוני 1981. הכור הסורי במחוז דיר א-זור על גדת נהר הפרת, הופצץ במבצע "מחוץ לקופסא" שנערך ב-6 בספטמבר 2007. אלו שני הכורים הגרעיניים היחידים בעולם שהופצצו, וסוריה ועיראק הן שתי המדינות היחידות שנמנע מהן לפתח נשק גרעיני בדרך זו.

מדינה נוספת שחתימתה על האמנה לא הפריעה לה להתאמץ להשיג נשק גרעיני כבר בשנות השמונים היא איראן, אולם מאמציה לא נשאו פרי עד ראשית המאה ה-21. בשנת 2003 הכריזה סבא"א, סוכנות האו"ם האמונה על פיקוח על אנרגיה גרעינית בהתאם ל-NPT) כי איראן מפירה את התנאים של ה-NPT עליה היא חתומה. בשנת 2006 הטילה מועצת הביטחון של האו"ם סנקציות ראשונות על איראן בשל הפרת אמנת ה-NPT. בעשור הבא, עד חתימת הסכם הגרעין בין איראן לבין המעצמות, המשיכה איראן בסתר בפיתוח תכנית הגרעין שלה כאשר עיקר מאמציה מופנים להעשרת אורניום לדרגה גבוהה, ופיתוח טילים בליסטיים שיוכלו לשאת ראש נפץ גרעיני. לאיראן היה גם "מסלול פלוטוניום" אולם במסלול זה היא נותרה רחוקה יותר מהצלחה.

ב-2015, בעקבות הסכם עם המעצמות, השהתה איראן את תכנית הגרעין שלה בתמורה להסרת הסנקציות עליה. אולם כעת, לאחר שהודיע נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ על פרישה מההסכם מאיימת איראן לחזור לתכנית הגרעין.

התפרקות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה בינה לבין ארה"ב מיתנו מעט את מירוץ החימוש הגרעיני. ממספר שיא של כמעט 80 אלף פצצות, עומד כיום סך הפצצות המדווחות בעולם על כ-15 אלף. עם זאת, כל אחת מאותן 15 אלף פצצות מסוגלת למחוק חלקים נרחבים מכדור הארץ, כאשר 'מכת הנגד' שתבוא בעקבותיה תשמיד ככל הנראה את השאר. מעבר לכך, המעבר מעולם המחולק בין שני גושים גדולים למערכת של מדינות קטנות בעלות אינטרסים אזוריים, דתיים ושלטוניים שונים מגבירה את הסכנה שאחת מהן תעשה שימוש בנשק הגרעיני ביחס לעבר.

בשנת 1957 פרסם הסופר והמחזאי האנגלי ג'.ב. מאמר בשם "בריטניה והפצצות הגרעיניות". פריסטלי, שנחשב לאחד מאבותיה הרוחניים של מדינת הרווחה הבריטית, היה מזוהה עם ההתנגדות הבריטית לנאציזם לאחר שיצא בקריאות למאבק בנאציזם עוד בראשית מלחמת העולם השנייה, בניגוד לעמדה הרווחת במחנה הפוליטי אליו השתייך. במאמר, שהצית את תנועת המחאה הגדולה נגד נשק גרעיני, CND – Campaign for Nuclear Disarmament. "לבדנו התייצבנו נגד היטלר, ולבדנו עלינו להתייצב נגד הטירוף הגרעיני שלתוכו נדמה שעברה רוחו של היטלר, על מנת להרעיל את העולם", כתב.

 

לתנועה קמו מאות סניפים ברחבי בריטניה ומאות אלפים צעדו בעשרות הפגנות שנערכו תחילה בבריטניה, ובהמשך גם בצרפת וגרמניה בשנים 1958-1963 במטרה לפרק את העולם מנשק זה. הסמל Peace שהפך בשנות השישים לסמל פופולרי המזוהה עם ההיפים הומצא כסמלה של תנועת CND ומשמעותו בשנות החמישים והשישים הייתה רחוקה מזו הניתנת לו כיום – פירוז גרעיני ולא בהכרח שלום עולמי.

ביפן צמחה תנועת מחאה עממית נגד הנשק הגרעיני שבירתה הירושימה. תנועה זו נחשבה קונצנזואלית ביפן של המחצית השנייה של המאה העשרים. בהירושימה הוקם מוזיאון השלום, והסמל היפני המזוהה עם המאבק הוא כיפול נייר (אורגמי) של עגור.

קיפול העגורים הפך לסמל בעקבות הילדה סדקו ססקי שהייתה מנפגעי המתקפה האטומית על הירושימה וגיבורה לאומית ביפן שהחלה בקיפולי עגורי האוריגמי מתוך משאלה לשלום עולמי, אך מאחר שקיפלה 1000 עגורים ולא החלימה, בניגוד לאמונה היפנית כי כיפול אלף עגורים מרפא כל מחלה, המשיכה לקפל עגורים עד יום מותה. באנדרטה לזכרה בפארק השלום בהירושימה נמצא פסלה בו היא אוחזת בעגור אוריגמי.

מטרתם של תנועות המחאה באירופה וביפן לא הושגה ומצבורי הנשק הגרעיני הוסיפו לגדול לאורך שנות השישים. תנועת ה-CND האירופית דעכה וגם התנגדותה של יפן לחימוש גרעיני נותרה בגדר מדיניות ממשלתית עקבית יחסית, אך לא כמאבק ציבורי.

כיום, עיקר הקריאה לפירוז גרעיני מגיע דווקא ממדינאים ומדינאים לשעבר ולא מתנועות עממיות. אישים בולטים במאבק זה היו רוברט מקנמרה, שר ההגנה האמריקאי בשנות השישים, ומזכיר המדינה לשעבר הנרי קיסינג'ר.

עשרות פצצות ובידוד בינלאומי: איך הפכה קוריאה הצפונית למדינת גרעין?
קוריאה הצפונית היא המדינה היחידה שערכה ניסוי בנשק גרעיני במאה ה-21. באוקטובר 2006 טען הממשל הצפון קוריאני כי הצבא עשה ניסוי מוצלח בנשק גרעיני. בעקבות הניסוי, מועצת הביטחון של האו"ם הטילה סנקציות על המדינה. מספר מומחים עולמיים, ביניהם המומחה הצרפתי ברונו טרטריס הטילו ספק בהצלחת הניסוי. עם זאת, בממצאי דגימת אוויר שערכו מדענים אמריקנים בעיר קואנג'י בקוריאה הדרומית, הסמוכה לאתר הפיצוץ, נמצאה פסולת רדיואקטיבית עקבית, שהיא תוצר של פיצוץ אטומי מסוים. עוצמת הפיצוץ, לפי ראש המודיעין הלאומי האמריקני דאז – ג'ון נגרופונטה – היה פחות מקילו-טון אחד. הפיצוץ גרם לרעידת אדמה בעוצמה 4.3 בסולם ריכטר. בנוסף, מדינות החברות בסוכנות האמנה למניעת ניסויים גרעיניים – CTBTO – דיווחו על שיעור גבוה של קסנון 133 באוויר, בתחנת מדידה בקנדה. הימצאות הקסנון מעידה על פיצוץ גרעיני או תהליך הפקת אנרגיה גרעינית. ניתן להבין כי הניסוי נכשל, וזאת בשל עוצמת הפיצוץ הנמוכה. לאחר הניסוי, ב-2007 הסכים הממשל הצפון קוריאני לסגור את הכור הגרעיני העיקרי שלו בתמורה לחבילת סיוע על סך 400 מיליון דולר. ביוני 2008 הממשל השמיד מתקן לקירור מים באתר הגרעיני בעיר יונגביון. בדצמבר 2008 נערכו שיחות של נציגי שש המדינות בבייג'ין, שלא צלחו משום שהממשל הצפון קוריאני סירב לאפשר גישה לפקחים לאתרים הגרעיניים של המדינה.

ב-2009, הכריז הממשל כי הוא ערך את הניסוי הגרעיני השני שלו, בפיצוץ תת קרקעי. הפיצוץ היה בעוצמה של 10-20 קילו-טון וגרם לרעידת אדמה בעוצמת 4.7 בסולם ריכטר. שעות לאחריו הצבא שיגר שני טילים בליסטיים לטווח קצר. נשיא ארה"ב אז, ברק אובמה, אמר שתכנית הגרעין ושיגור הטילים של קוריאה הצפונית מהווים איום לשלום העולם ואמר כי הוא מגנה את הניסויים. לאחר הפיצוץ, מדינות החברות ב-CTBTO לא דיווחו על שיירי פסולת רדיואקטיבית, או מאפיינים אחרים המעידים על פיצוץ גרעיני. ניתן להסיק מכך, שלא נעשה שימוש בביקוע גרעיני בניסוי.

ב-2013, ערך הצבא הצפון קוריאני ניסוי גרעיני שלישי, שגרם לרעידת אדמה בעוצמה 4.9 בסולם ריכטר. ההערכות על עוצמת הפיצוץ נעו בין 6 ל-10 קילו-טון. לאחר ניסוי זה, ארגון ה-CTBTO דיווח על הימצאות קסנון 133 בתחנת מדידה ביפן, במרחק של כ-1,000 ק"מ מאתר הניסוי בקוריאה הצפונית, ושיעורים נמוכים יותר בתחנת מדידה ברוסיה, כ-55 ימים לאחר הניסוי. הימצאות הקסנון מעידה על פיצוץ גרעיני או תהליך הפקת אנרגיה גרעינית אך עוצמת הפיצוץ מעידה על כך שהניסוי שהתבצע לא היה מוצלח.

בינואר 2016, הודיע הממשל הצפון קוריאני כי ערך ניסוי מוצלח בפצצת מימן. הממשל הדרום קוריאני דיווח על רעידת אדמה בשטח המדינה, בעוצמה של כ-5.1 בסולם ריכטר, ולדברי דיוויד אלברייט, נשיא "המוסד לחקר מדע וביטחון בינלאומיים", רעידת האדמה הייתה קטנה מדי מכדי להיות תוצאה של שימוש בפצצת מימן. ג'וזף סירינסיון, מומחה אמריקני, טען שעוצמת הפיצוץ היא 6-7 קילו-טון. הניסוי, ככל הנראה, לא היה ניסוי בפצצת מימן, והניסוי ככל הנראה לא היווה התקדמות משמעותית ביכולת הגרעינית של הצבא הצפון קוריאני.

בספטמבר 2016 ערך הצבא הצפון קוריאני ניסוי גרעיני נוסף, חמישי במספר. הניסוי יצר פיצוץ בעוצמת 5.3 בסולם ריכטר, חוקרי האוניברסיטה למדע וטכנולוגיה של סין אישרו שהניסוי היה גרעיני שהצליח, ולפי המומחה האמריקני ג'פרי לואיס, רעידת האדמה מעידה על פיצוץ בעוצמה של 20-30 קילו-טון. הממשל הצפון קוריאני טען שהצליח להרכיב ראש נפץ גרעיני, אשר ניתן להרכיבו על טילים בליסטיים. ככל הנראה זה היה הניסוי הגרעיני המוצלח הראשון שערכה קוריאה הצפונית.

בספטמבר 2017 ערך הצבא הצפון קוריאני ניסוי, השישי במספר והאחרון עד כה. הממשל הדרום קוריאני העריך שעוצמת הפיצוץ הייתה 50 קילו-טון, והממשל היפני העריך שהעוצמה הייתה 160 קילו-טון. ולפי הפרשן פרנק פביאן ממרכז המחקר 38North, עוצמת הפיצוץ הייתה 250 קילו-טון. הפיצוץ גרם לרעידת אדמה, שארגון ה-CTBTO העריך את עוצמתה כ-5.8 בסולם ריכטר, אך השירות הגיאולוגי של ארה"ב העריך את עוצמתה ב-6.3 בסולם ריכטר.

בהערכת מצב של סוכנות הביון של משרד ההגנה האמריקני מיולי 2017 שהודלפה לוושינגטון פוסט, נטען כי לצבא הצפון קוריאני יש 30-60 ראשי נפץ גרעיניים. בנוסף, לפי הדו"ח הצבא הצפון קוריאני פיתח ראשי נפץ גרעיניים קטנים מספיק כדי להתאים לטילים הבליסטיים שברשות הצבא.

בדרך לפירוז?
אף מדינה שהחזיקה בנשק גרעיני לא ויתרה על יכולת ההרתעה הזאת. אוקראינה, בלארוס וקזחסטן, שנותר בהן נשק גרעיני לאחר פירוק בריה"מ, מיהרו למסור את הנשק לידי רוסיה ולהצטרף ל-NPT. אמנם דרום אפריקה ויתרה על תכנית הגרעין בשלב מתקדם ויש הטוענים שכבר היו בידיה כמה ראשי נפץ גרעיניים, אולם ההערכה הרווחת בקרב קהילת החוקרים היא שלא היה בידיה יכולת גרעינית מלאה והניסויים שהיא ערכה בוצעו למעשה על ידי ישראל. לכן, אם תוותר קוריאה הצפונית על היכולת הגרעינית שלה יהיה זה צעד חסר תקדים, שמשמעו אולי יכולת עתידית לפרז מדינות נוספות שאינן חתומות על ה-NPT, כגון פקיסטן והודו.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s